מונותאיזם: האם הרעיון של אל אחד הציל או הרס את העולם?

המונותאיזם, המוערך על ידי מיליארדים כפסגת האבולוציה הרוחנית, הוא גם אחד הרעיונות ההרסניים ביותר שנוצרו אי פעם. איך קרה שהאנושות, שהעריצה אלים רבים במשך אלפי שנים, הפכה להיות אובססיבית לרעיון של אל אחד כל-יכול? ואיך הרעיון הזה - שלכאורה נועד לשחרר - הפך למקור של קונפליקטים אינסופיים, חוסר סובלנות וסבל?

מונותאיזם ככלי לשליטה

נתחיל במצרים העתיקה. במאה ה-14 לפני הספירה, הפרעה אחנתון החל את פולחן אתון, אל השמש. במבט ראשון, זה נראה כמו מהפכה רוחנית, אבל למעשה זה היה ניסיון לרכז את השלטון. אל אחד = שליט אחד. אחנתון הבין שאם יצליח לשלוט באל היחיד, יוכל לשלוט על כל האומה. האם זה היה תחילתו של הרעיון שהדת היא קודם כל כוח, ורק אחר כך רוחניות?

אבל מצרים לא הייתה מוכנה למונותאיזם, ואחרי מותו של אחנתון, המצרים חזרו במהירות לפולחן האלים הרבים שלהם, ופולחן אתון התמוטט. אבל הרעיון לא נעלם - הוא מצא קרקע פורייה במקומות אחרים והיה בשימוש למטרות מורכבות עוד יותר.

ישראל: מהאלים השבטיים לשליט האוניברסלי

נעבור לישראל העתיקה, שם נולד היהדות. בתחילה, יהוה היה רק אחד מהאלים הרבים שעבדו על ידי העברים, אבל עם הזמן הוא הפך לאל היחיד שלהם. אבל האם זה באמת היה התפתחות רוחנית טהורה? או שמא זו הייתה תגובה לאיומים פוליטיים וצבאיים שאילצו את בני ישראל להתאחד תחת דגל אחד - אל אחד שיגן עליהם ויוביל אותם לניצחון?

במהלך גלות בבל (586–538 לפנה”ס), כשיהוה היה אמור להגן על עמו מפני חורבן, הוא הפך לאל הכל-נמצא, שאינו מוגבל עוד למקדש או לאדמה. הוא כבר לא היה אל שבטי - הוא הפך לאל של כולם. אבל איך קרה שהאל הזה, שהיה אמור להביא ישועה, הפך לכלי לשליטה באנשים באמצעות פחד וצייתנות?

נצרות ואסלאם: לשכלל את אומנות השליטה

במאה הראשונה לספירה, בפרובינציה הרומית פלסטינה, צמחה דת חדשה - הנצרות. ישו, שהטיף לאהבה ולשלום, הפך לדמות המרכזית, אך תורתו נלקחה במהרה על ידי הכנסייה שהפכה אותו לכלי של שליטה. השילוש הקדוש - מושג שנועד לגשר בין אחדות האל לבין אלוהותו של ישו - הפך לחידה תאולוגית שמטרתה לשמר את אחדות הכנסייה. אבל האם השילוש הקדוש היה יותר כלי פוליטי מאשר רוחני?

האסלאם, שצמח במאה השביעית, הדגיש את האחדות המוחלטת של האל (תווחיד). הקוראן, שהתגלה לנביא מוחמד בין השנים 610 ל-632 לספירה, מדגיש שוב ושוב שהאל הוא אחד, בלתי מחולק וכל-יכול, ומוחמד הוא נביאו האחרון, שמביא את ההתגלות האחרונה לאנושות. אבל האם זו הייתה רוחניות טהורה, או שימוש מחוכם בדת כהצדקה להתרחבות?

מונותאיזם: נווה מדבר של שלום או מקור לסכסוכים?

המונותאיזם הביא לעולם לא רק את רעיון האל האחד, אלא גם את רעיון האמת האחת. רעיון זה הוא שהוביל למסעי הצלב, לאינקוויזיציה, למלחמות דת ולסכסוכים הדתיים המודרניים. כאשר אל אחד הוא האמת היחידה, כל מי שמאמין אחרת הופך לאיום. בשם האל הזה, נעשו הפשעים המחרידים ביותר.

הפילוסופיה הסכולסטית, שפותחה באירופה של ימי הביניים על ידי הוגים כמו תומאס אקווינס, ניסתה ליישב בין האמונה וההיגיון. …

אבל האם זה היה רק אמצעי נוסף לשליטה על מחשבותיהם של האנשים? בעולם המוסלמי, פילוסופים גדולים כמו אל-ע’זאלי ניסו ליישב בין האמונה למדע. אבל האם הניסיונות הללו באמת עסקו בחיפוש אחר האמת, או שהם נועדו למנוע את קריסת ההגמוניה הדתית?

מונותאיזם בעולם המודרני

היום, כאשר המדע והטכנולוגיה מאתגרים את האמיתות הישנות, המונותאיזם עומד בפני אתגרים חדשים. אך במקום להסתגל למציאות החדשה, הוא לעיתים קרובות פונה לפונדמנטליזם, מחפש תשובות לשאלות עכשוויות בעבר. האם המונותאיזם מוכן לעתיד, או שהוא הופך לכלי של שליטה מיושן, שאינו יכול לשרוד בעולם המודרני?

ההיסטוריה של המונותאיזם אינה רק היסטוריה של אמונה - היא היסטוריה של כוח, שליטה וסכסוך. זו ההיסטוריה של רעיון שהיה אמור לשחרר, אך לעיתים קרובות הסתיים בעבדות. למרות שהעתיד של המונותאיזם לא ברור, דבר אחד בטוח: השפעתו על העולם נותרת אחד הפרקים השנויים במחלוקת והמעניינים ביותר בהיסטוריה של האנושות.

פוסט זה מעלה שאלות שעשויות לעורר דיונים סוערים. המונותאיזם אינו מוצג כאן כמשהו קדוש ובלתי מעורער, אלא כרעיון מלא בפרדוקסים וניגודים - רעיון שאיחד וחילק, השראה והרס. האם הקוראים יסכימו עם פרשנות זו? הזמן יגיד.